לידה שקטה

תגובה פוסט טראומטית לאחר לידה שקטה

לידה שקטה מתרחשת, לרוב, ללא הכנה מוקדמת ולכן זהו אירוע מטלטל רגשית ומפתיע, והוא גורם למצוקה רגשית רבה, בייחוד עבור האמהות. נמצא, כי ככל שההשקעה הפסיכולוגית והרגשית בהיריון גדלה, כך האובדן או הטראומה ייחוו כקשים יותר. 

מחקרים מראים כי היקשרות לעובר קיימת כבר בשלבים מוקדמים מאוד בהיריון, ולכן תופעות אבל לאחר אבדן היריון הינן נורמליות. ככל שהיריון מתקדם גדלה תחושת ההיקשרות ואף מופיעות פנטזיות, ציפיות, התרגשות, תקווה תכניות לעתיד ורגשות אמהיים, ובהתאמה מתעצמות התחושות הקשות לאחר האבדן. 

אישה שחווה לידה שקטה נחשפת לקריטריונים המאפיינים אדם שנחשף לאירוע טראומטי (איום מוות או פגיעה בגוף או חשיפה למוות ממשי של אדם קרוב, ותגובות רגשיות ממושכות של פחד אינטנסיבי,  אימה או תחושת חוסר אונים). 

התגובות של אמהות רבות הינן אותן תגובות המאפיינות פוסט טראומה: הימנעות, חוויה מחודשת של האירוע ורמת חרדה גבוהה המאופיינת בעוררות יתר גופנית ונפשית. 

ההשפעות הפסיכולוגיות לאחר לידה שקטה הינן רבות, הן על מצבה הנפשי של האם והן על ראיית העתיד שלה. 

תגובות פוסט טראומטיות מיידיות לאחר לידה שקטה כוללות תגובות אבל נורמליות שמופיעות לאחר אובדן כגון עצב, דיכאון, חרדה, קשיי שינה, שינויים בהרגלי אכילה ובשינה. לרוב, לאחר 6-12 חודשים האבל יורד באופן משמעותי, אך מחקרים העלו כי ההחלמה מתגובות אבל פסיכולוגיות לאחר אובדן היריון לוקחת בין 5-18 שנים (דעתי האישית היא שהסיבה היא חוסר תמיכה מספקת ואובדן חלק מהעצמי בעקבות אובדן ההריון, וכן חוסר עיבוד נכון. זאת בשילוב של חוסר ההכרה בכך שזהו אובדן משמעותי שיש להתאבל עליו- מקשה על ההחלמה ואף תוקע אותה).

סימפטומים ייחודיים לנשים שעברו לידה שקטה

נוסף לסימפטומים לעיל, אמהות רבות חוות חוסר אמון כללי בעולם בשל האירוע הפתאומי שטלטל את עולמן בלא הכנה, דיסוציאציה (ניתוק) ביחס לאירוע, רגישות בין אישית גבוהה ואף כעס על הצוות הרפואי, הסביבה שלהן או על עצמן.

סימפטומים ייחודיים לנשים שעברו לידה שקטה הינם תחושה שהגוף אכזב אותן, תחושת אובדן חלק יקר מעצמן, פחד שלא יוכלו להביא עוד ילדים לעולם, אשמה על מות העובר ועל שלא עשו מספיק על מנת למנוע זאת, וחרדה לגבי ההיריון הבא. פעמים רבות ההיריון שמגיע לאחר לידה שקטה נחווה כהיריון קשה בשל רמת חרדה גבוהה בהרבה מרמת החרדה בהיריון רגיל.

גורמים אפשריים לתגובות הפסיכולוגיות

מחקרים הראו כי ישנם מספר גורמים אפשריים להשפעות הפסיכולוגיות על האם, הכוללים זמן מאז הלידה, גיל העובר, תמיכה מקצועית, תמיכה חברתית וכן היריון עוקב המאפשר תיקון.

החוסר בשיח

למרות כל האמור לעיל והתגובות הפסיכולוגיות לאובדן היריון ולידה שקטה, ישנו מעט מאוד שיח על כך בעולם הפסיכולוגי, במיוחד בארץ, זאת למרות השיח הרב על הורות, ילודה ופריון דווקא פה, בארץ. 

מצד האם, אובדן היריון בשלב מוקדם ומאוחר הינו לרוב אירוע מוסתר ולא מדובר, וכאשר התחושות מושמעות לסביבתה הקרובה הן לרוב מושתקות באמירות שונות על ידי משפחה, חברים, צוות רפואי והחברה בכלל. 

בהקשר ליחס החברתי, כותבים שונים מראים כי קיים פרדוקס מכיוון שמצד אחד האם גידלה את תינוקה ברחמה וילדה אותו, אך מן הצד השני הילד אינו קיים. ישנה תחושה שהאובדן פחות "אמיתי" מכיוון שאין לו זיכרונות קונקרטיים, והוא אינו מקבל הכרה חברתית. דבר זה מחריף תחושות בדידות ומצוקה, ואף יוצר סימני שאלה פנימיים ביחס לזהותן כאמהות לתינוק שנשאו ברחמן. 

עבור נשים רבות, חוויית הלידה של תינוק חי הינה דבר משמעותי הבונה את זהותן, והשיתוף בחוויה זו הוא דבר משמעותי כשלעצמו. נשים החוות לידה שקטה ורוצות לשתף ולספר על חוויית הלידה שלהן ולהתאבל על האובדן- נתקלות בקשיים מכיוון שאין להן מספיק זיכרונות מהתינוק, והאבל אינו מוכר בחברה כלגיטימי כפי שאבל על אובדן אחר, של ילד שנולד חי, הינו לגיטימי. 

גם הלידה אינה נתפסת כלידה רגילה, על אף שהינה חוויית לידה כמו לידה רגילה. לבסוף, גם כאשר אמהות מנסות לשתף את אשר על ליבן הן נתקלות בתגובות של חוסר נוחות לשוחח על הנושא הכאוב (דבר מובן לחלוטין, אך דוחה את הצורך של האישה לשוחח על כאבה ועל צרכיה).

תפיסת האבל בהלכה היהודית

דבר משמעותי הנוגע לציבור יהודי שומר הלכה- האבל אינו נתפס כלגיטימי מכיוון שההלכה אינה מתייחסת לעובר שמת כאל תינוק אשר יש לערוך לו הלוויה בנוכחות ההורים, קבורה משפחתית בחלקה משלו ואף לשבת עליו שבעה. כתוצאה מכך, ההורים אינם נתפסים כאנשים הזקוקים למנחמים או לתקופות הזמן- שבוע, חודש ושנה,על מנת להתאושש מאבלם. פעמים רבות ישנה דרישה מהאם לחזור לעבודה או לתפקוד מלא לאחר זמן קצר יחסית, ומצבה הרגשי (אבל על אובדן ילד) אינו מתקבל ואינו מובן.

הטיפול הרפואי כמנבא מצב רגשי

מחקר רפואי אסף נתונים מחקריים ומצא כי מצבה הרגשי של האם מושפע הן מרמת הרגישות בה טופלה בבית החולים במהלך הלידה השקטה והן מהטיפול בקהילה, בחזרתה הביתה. התוצאות מראות את חשיבותו הגדולה של הטיפול הרפואי מרגע ההודעה להורים, בלידה עצמה ובתקופה שלאחריה. יחס שמתאפיין ברגישות, עדינות, הכנת ההורים למצבים שונים העלולים להתרחש, תמיכה בתוך התהליך והצעת תמיכה לאחר הלידה- מקושר להפחתה בסימפטומים פוסט טראומטיים אצל אמהות לאחר לידה שקטה. 

פרידה, יצירת זכרונות ושיח

נשים רבות אינן יודעות מה לעשות בעת הלידה. האם להיפרד, האם לצלם? האם להחזיק או ללטף את התינוק המת? האם לדבר אליו? כיצד ישפיעו מעשים אלו על העתיד? 

בעניין זה המחקרים אינם חד משמעיים. בחלק מהמחקרים נמצאה רמת חרדה נמוכה יותר באמהות שיצרו זיכרונות (כגון קריאה בשם לתינוק, ראייה שלו, החזקה שלו, צילום או יצירת אלבום, הלוויה וקבורה, קופסת זיכרון ועוד), מאשר באמהות שלא יצרו זיכרונות. לעומתם, ישנם מחקרים הטוענים שדווקא חוסר החזקה או ראייה של התינוק מקושרות לרמת חרדה נמוכה יותר. הדעות אינן חד משמעיות והן אישיות לכל אחת, אך הדבר הבסיסי המשמעותי הוא שיתוף הזכרונות ביחס לתינוק וללידתו. אמהות ששיתפו בזיכרונות שלהן לאחר הלידה השקטה חוו פחות סימפטומים של פוסט טראומה, ובאופן כללי מצבן הנפשי היה טוב יותר .

כל האמור לעיל מצביע על חשיבותו של השיתוף בחוויות הלידה השקטה ובתחושות האבל לאחר אובדן זה. ישנם טיפולים רגשיים המסייעים בהפחתת הסימפטומים הפוסט טראומטיים, ומיועדים לעבודה עם פוסט טראומה באופן כללי. ביחס לפוסט טראומה לאחר לידה שקטה קיים מספר מצומצם של טיפולים ייעודיים ספציפיים.

ישנן קבוצות תמיכה ייעודיות לנשים לאחר לידה שקטה, הפזורות ברחבי הארץ ומופעלות ע"י מרכזי טיפול לנשים, או מטפלות פרטיות שונות. 

ישנן דולות המלוות נשים בלידה שקטה. זהו דבר משמעותי וחשוב, כי הדולה אינה משמשת רק לתמיכה בלידת עובר חי. היא יכולה לתרום (ואולי אף להועיל הרבה יותר) במצב של לידת עובר מת, בו האם זקוקה לתמיכה אוהבת, תומכת ומכילה של רגשותיה וצרכיה. האם אינה יודעת כי עליה להחליט בפרק זמן קצר ביותר החלטות רבות ומסעירות (כגון האם לבצע נתיחה, האם לראות את התינוק, האם להחזיק אותו, מי יהיה איתי בשעת הלידה, האם לבצע הפסקת היריון, האם לבקש להיות נוכחת בקבורה, האם לבקש אפידורל, כיצד לבצע את הלידה בלא "עזרה" מצד התינוק ועוד ועוד).

אני מוצאת שכל אלה חשובים ומהותיים לליווי נשים בלידה שקטה ולאחריה.

עוד אני מוצאת כי התפקיד המשמעותי שלנו כחברה וכמטפלים הוא לתת מקום לסיפורים אלה, לאפשר את התחושות סביבם ולהבין את התחושות והסימפטומים המייחדים אמהות אלה על מנת לתת להן טיפול מדוייק יותר. 

אולי זה יקל מעט על הסימפטומים הקשים ועל תחושת הבדידות העמוקה של הנשים ובני משפחותיהן.

במחקר שערכתי בתחום הטיפול במוסיקה מצאתי כי נשים משתמשות פעמים רבות בשירים על מנת לפרוק את כאבן, לחוש הזדהות עם המובע בשיר, לאפשר לעצמן להרגיש רגשות שונים ואף לקבל חיזוק ותמיכה מהשירים.

לכל שאלה או תמיכה, אני מחכה לכן בפורום המקצועי שלנו,

שלכן,

ציפי כהן,

מטפלת רגשית באמצעות מוזיקה (M.A.),מלווה נשים שחוו אבדן הריון בכל שלב.